השופט א' א' לוי:
1. בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (סגנית הנשיא ב' אופיר-תום והשופטים מ' סוקולוב וי' שנלר), הרשיע את המערער בעבירות אינוס ומעשי סדום תוך התעללות וגרימת חבלות גופניות וחבלות נפשיות, וכן גרימת חבלה בכוונה מחמירה, עבירות לפי סעיפים 329(א)(1), 333, 345(א)(1), 345(ב)(3), 345(ב)(4) ו-347(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. נטען, כי העבירות כולן בוצעו במתלוננת, שכנתו של המערער. בעקבות הרשעתו נדון המערער ל-25 שנות מאסר ושנתיים מאסר על-תנאי. בפנינו ערעור על ההרשעה, ולחלופין, על העונש.
2. בכתב-אישום שהוגש לבית-המשפט המחוזי הובאו שלושה אישומים. נטען, כי בתאריך 27.01.05 נפגשו המערער והמתלוננת בחנות סמוכה למקום מגוריהם, משם פנו לביתה של המתלוננת, בו היא מתגוררת בגפה, כדי לבלות בלגימת אלכוהול. משהגיעו לדירה החלה מסכת העבירות כפי שיפורט להלן:
א) אישום ראשון - לאחר ששתו יחדיו משקאות אלכוהוליים, דרש המערער מהמתלוננת לקיים עמו יחסי מין, אולם היא סירבה. בתגובה הוא החל לחנוק אותה ולהכותה, הפשיטה מבגדיה ולבסוף אנס אותה. בהמשך, ולאורך ארבעה ימים הוא ביצע בה שורה ארוכה של עבירות מין. ביום 31.1.05, החדיר המערער את אצבעותיו לאיבר מינה של המתלוננת בכוח רב, פצע אותה וגרם לה דימומים קשים. משעמד על מצבה פנה המערער לשכנה שהתגוררה בסמוך, וזו הבהילה את המתלוננת לבית-החולים, שם אובחן קרע באורך שמונה סנטימטרים באיבר מינה, והיא הוכנסה לניתוח.
ב) אישום שני - שעות ספורות לאחר שנותחה, יצאה המתלוננת מבית החולים עם המערער, והם חזרו לביתה. בסמוך לכך שב המערער ובעל את המתלוננת וביצע בה מעשי סדום שלא בהסכמתה. הוא המשיך במעשיו במשך יומיים עד ל-2.2.05. לבסוף, לאחר שיצא המערער מדירת המתלוננת, מנעו היא ושכניה את כניסתו חזרה. לאחר מספר ימים הועברה המתלוננת לאשפוז במרכז לבריאות הנפש, כשהיא סובלת מתגובה פוסט טראומטית חריפה.
ג) האישום השלישי - בעת שהייתה המתלוננת מאושפזת, היא סולקה מדירתה השכורה. לפיכך, כאשר עזבה את המרכז לבריאות הנפש, נותרה ללא קורת גג ונהגה לשוטט ברחובות כשהיא בגילופין. במועד סמוך ליום 2.4.05 פגשה המתלוננת את המערער, והוא הובילה לדירתו. בהגיעם לשם החל המערער להכות את המתלוננת בכל חלקי גופה, ואף כיבה עליה סיגריות בוערות. בהמשך, הפשיטה וביצע בה מעשה סדום תוך שימוש בכוח רב. מעשיו נמשכו ימים אחדים, עד שלבסוף הצליחה המתלוננת לצאת מן הדירה. בבוקר המחרת מצאו אותה שוטרים ברחוב והיא ונלקחה לבית החולים. בבדיקה שנערכה לה נמצא כי נגרמו לה חבלות, וכן נזקים חמורים בפי הטבעת, אשר סיכנו את חייה.
גרסת המערער
3. המערער כפר בעובדות המפלילות שיוחסו לו. לגרסתו, שהייתה של המתלוננת עמו וקיומם של יחסי המין היו בהסכמתה ומרצונה החופשי. באשר לנזק שנתגלה באיבר מינה כמתואר באישום הראשון, טען המערער כי היתה זו המתלוננת אשר אחזה בידו והחדירה את אצבעותיו לאיבר מינה. הנזק נגרם, כך לפי טענתו, כתוצאה מפגיעתם של ציפורניו הארוכות שפצעו את איבר מינה של בת זוגו בשגגה. המערער הוסיף כי לאחר שנותחה החליטה המתלוננת לעזוב את בית-החולים, ועם חזרתם לדירה אמנם טענה כי אנס אותה אולם הפצירה בו כי יישאר ללון עמה. מכאן ואילך הפסיקו השניים לקיים יחסי מין כדרך הטבע עקב הניתוח, והוא ביצע מעשי סדום בהסכמתה.
עוד טען המערער, כי במהלך כל האירועים המתוארים שתתה המתלוננת כמויות רבות מאד של וודקה, ואף הגיעה מספר פעמים לכדי כך שעשתה את צרכיה במיטה. הוא אישר כי נהג לצאת מהדירה ולנעול את המתלוננת בתוכה, ונהג כך לבקשתה וכדי למנוע ביקורים של זרים. באשר לעובדות האישום השלישי, מסר המערער כי פגש את המתלוננת ברחוב, והם חזרו לדירתו, שם קיימו יחסי מין בהסכמה וללא שימוש באלימות. הוא הכחיש מכל וכל את הטענה כי גרם למתלוננת נזקים בפי הטבעת.
גרסת המתלוננת
4. המתלוננת העידה כי החל מפגישתם הראשונה היא נאנסה בידי המערער, ובהמשך החל המערער לבצע בה מעשי סדום. תוך ביצועם של אותם מעשים נהג המערער להכותה, עד שבאחד המקרים היא איבדה את הכרתה. היא הסבירה כי לא גילתה לרופאיה מה מקור פציעתה כאשר פונתה לראשונה לבית-החולים, עקב חששה מהמערער אשר עמד לצד מיטתה לאורך כל שהותה שם (עמוד 35 לפרוטוקול). היא מסרה עוד כי מספר שעות לאחר שנותחה, שב המערער לאנוס אותה חרף כך שאמרה לו כי הוא גורם לה לכאבים. לדבריה, היא איבדה את כוחותיה להמשיך ולהתנגד למעשיו (עמ' 37). באשר לנטען באישום השני, תיארה המתלוננת את שעברה מידיו של המערער במשך ימים ארוכים, במהלכם היא חשה כאבים עזים באיבר מינה ובפי הטבעת שלה (עמ' 38), ובשלב מסוים אף איבדה את הכרתה (עמ' 39). במהלך התרחשויות אלה הוסיף המערער והכה את המתלוננת, ואף כיבה סיגריות על גופה.
בכל הנוגע לעובדות האישום השלישי, מסרה המתלוננת כי המערער "סחב אותי לחדרו והוא נעל את הדלת על המנעול. ושוב התחיל לאנוס אותי ולהכות" (עמוד 45 לפרוטוקול). אף שתיארה את תחילת ההתרחשויות, כאמור, לא עלה בידי המתלוננת למסור במדויק את שארע, והיא גם לא הצליחה להסביר כיצד נגרמו לה החבלות הקשות בפי הטבעת (עמ' 44). זאת, עקב המצב בו היתה שרויה, ובלשונה: "לא יודעת כמה זמן הייתי שם, היה נדמה לי שזה רק ערב וחצי לילה ובמשטרה נודע לי שזה היו שלושה ימים. כנראה שכל התקופה הזאת הייתי ללא הכרה. הוא הכה אותי, חיבל בגופי ככה" (עמ' 42).
5. לצד גרסאות המערער והמתלוננת הובאו בפני בית המשפט המחוזי ראיות נוספות. שכנתה של המתלוננת העידה כי שמעה צעקות מדירתה, ובהתחלה התעלמה מהן. בשלב מסוים הגיע המערער לביתה וביקש ממנה סיוע, וכאשר נכנסה לדירת המתלוננת היא מצאה אותה יושבת על מיטה מוכתמת בדם, ומיהרה לטפל בפינויה לבית-חולים. כבר למחרת היום, בשעת צהריים, הבחינה אותה שכנה במתלוננת חוזרת לביתה ביחד עם המערער, וכך היא תיארה את שיחתה עמה: "שאלתי אותה למה יצאת כל כך מהר מבית חולים... שאלתי אותה למה לא יכולת להחליט לבד שאת נשארת בבית חולים, אז היא אמרה לי אני פוחדת ממנו" (עמוד 155 לפרוטוקול). העדה אישרה כי במהלך הימים בהם התרחשו האירועים שתוארו בכתב-האישום, הייתה דירתה של המתלוננת נעולה, ובקעו ממנה צעקות באופן תכוף. ועוד מסרה כי המתלוננת שיתפה אותה במעשי האלימות שביצע בה המערער, בפחדה ממנו ובכך שנגרם לה כאב רב שעה שקיימו יחסי מין.
רופאים שטיפלו במתלוננת העידו גם הם. ד"ר אלה רבה, אשר קלטה את המתלוננת כשהיא הובאה למרכז לבריאות הנפש, מסרה כי המתלוננת אובחנה כסובלת מתגובת דחק חריפה או תגובה פוסט טראומה. ד"ר משה סיאני, שטיפל במתלוננת לאחר שפונתה מביתה כמתואר באישום הראשון, העיד על החבלה שמצא בגופה. לדבריו, נגרם למתלוננת קרע מדמם באיבר מינה, שאורכו - כאמור - שמונה סנטימטרים. ד"ר יעקב יולנו, אשר טיפל במתלוננת לאחר ההתרחשויות המתוארות באישום השלישי, העיד אודות הנזק שנגרם לה בפי הטבעת. לדבריו, הוא גילה אצל המתלוננת פצעים שאינם טריים, אשר התרחשו לפחות יומיים קודם להגעתה לבית-החולים. לשאלת בית-המשפט כיצד ניתן להסביר נזק זה השיב העד: "שאלה טובה. אני לא יודע. ממש לא יודע אם זה כוויה... כוויה יכול לגרום לנמק של העור, או משהו פשוט נכנס לחץ אדיר שמה גרם לזה וקשה לי גם כן להבין, למה נמק באזור הזה של העור" (עמוד 200 לפרוטוקול).
פרופסור יהודה היס העיד על ממצאיה של בדיקה שערך למתלוננת ביחס לחלק מן החבלות שהתגלו בגופה, ובאשר לנזקים בפי הטבעת, הסתמך פרופסור היס על התיעוד הרפואי. בהתייחסו לסיבות משוערות לנזק זה השיב בעדותו:
"אחד [כך במקור] האפשרויות זה החדרה כוחנית של פין בזקפה, כאשר פי הטבעת איננו מאפשר את החדרתו. בעצם, נזקים חבלתיים כאלה, כפי שנמצאו אצל המתלוננת שדרשו לא רק ניתוח, אלא העברה של מעי ממקום אחד לשני, הם חמורים. והם נגרמים בגלל דיספרופורציה וחוסר התאמה בין החפץ המוחדר לפי הטבעת" (עמוד 237 לפרוטוקול).
עוד העיד שוטר אשר פגש את המתלוננת ברחוב בערב יום ה-4.4.05. לדבריו, במועד זה היא הועברה ככל הנראה לבית-החולים, אך עזבה אותו כבר באותו לילה. אולם, לא נמצא תיעוד שפירט את הבדיקות שנערכו למתלוננת בטרם עזבה את בית-החולים. כפי שסיפר העד, הוא מצא אותה בשנית ברחוב לאחר 12 שעות (בבוקר יום 5.5.05), ואז היא נלקחה שוב לבית החולים (עמוד 171 לפרוטוקול).
6. מטעם ההגנה העידו המערער, אשר הציג את הגרסה עליה עמדתי לעיל, וכן פסיכיאטר (פרופסור ברג) שערך חוות דעת בהתבסס על רשומות רפואיות בעניינה של המתלוננת ושאלון שמילאה עת נקלטה במרכז לבריאות הנפש. בעדותו ובחוות דעתו (מוצג נ/6) התייחס המומחה לתופעה המוכרת בשם "קונפבולציה", אשר עלולה להתרחש כתוצאה מצריכה מוגברת של אלכוהול ופגיעה במרכז הזיכרון. תופעה זו מתבטאת בבדייתם של אירועים שלא התרחשו במציאות - הגרעין עשוי להיות מבוסס על התרחשויות אמיתיות - אך הוא עטוף בהגזמות ובתיאורים שהם פרי הדמיון בלבד. לגישת המומחה, המתלוננת גילתה תסמינים רפואיים שונים, שלאורם קיימת אפשרות סבירה כי היא סבלה מתופעה זו, ובנתה סיפור דמיוני ביחס לאירועים בשני האישומים הראשונים.
גם בעל החנות בה נפגשו לראשונה המתלוננת והמערער נקרא להעיד. הוא סיפר כי המתלוננת נהגה לשתות לשוכרה, וכי היא זו ש"התחילה" עם המערער (עמוד 353 לפרוטוקול). אמו של המתלונן העידה כי הייתה עם בנה והמתלוננת בדירה בשעת האירועים המתוארים באישום השלישי. לדבריה, היא גירשה לבסוף את המתלוננת, וזו איימה עליה שאם לא תאפשר לה לחזור לדירה היא תכניס את המערער לבית-הסוהר (עמוד 357 לפרוטוקול). לבסוף העידה ד"ר אליזבט ניסים, אשר טיפלה במתלוננת מיד עם הגיעה לבית החולים לאחר אירועי האישום השלישי. היא מסרה כי בעת שנקלטה בבית-החולים לא דיווחה המתלוננת על פגיעה בפי הטבעת, וזו התגלתה רק ביום המחרת (עמוד 365 לפרוטוקול).